בכל שלוש השיטות לקרקע לא יציבה השאלה זהה: מי מחזיק את דופן הבור עד שהבטון נכנס. בבנטונייט זה לחץ של נוזל, ב-CFA זה גוף המקדח ואחריו הבטון, ובקייסינג התשובה היא הפשוטה מכולן, צינור פלדה שנמצא שם פיזית.
צינור פלדה שנכנס יחד עם הקידוח
קייסינג הוא צינור פלדה עבה בקוטר הכלונס המתוכנן. הוא מוחדר לקרקע בסיבוב ובלחיצה, בדרך כלל במקטעים שמתחברים זה לזה ככל שיורדים, והקידוח מתבצע מתוכו. בכל רגע נתון קצה הצינור נמצא מתחת לעומק שנקדח, כך שהקרקע החשופה לעולם לא נשארת ללא תמיכה. הצינור מגן על הבור, מונע מהדופן להיכנס פנימה ומונע גם מקרקע מזוהמת או ממים לחדור לתוך אזור העבודה.
אחרי שמגיעים לעומק הסופי מנקים את הקרקעית, מורידים את כלוב הזיון לתוך הצינור ומתחילים לצקת. הצינור נשלף בהדרגה, תמיד כשקצהו התחתון קבור עמוק בבטון הטרי, כך שהבטון מתפשט אל הקרקע ותופס את מקום הצינור בלי שהדופן תספיק להיכנס.
שליפת הקייסינג היא השלב שקובע את איכות הכלונס. אם מושכים מהר מדי או גבוה מדי, נוצר צוואר צר בגוף הכלונס. זו הסיבה שקידוח קייסינג נמדד לא לפי מהירות הקידוח אלא לפי המשמעת של הצוות ביציקה.
קייסינג או בנטונייט?
שתי השיטות פותרות קרקע שנשפכת, אבל לא באותם תנאים. בנטונייט עובד מצוין בחול רווי ובקטרים גדולים, מפני שהתמיסה מפעילה לחץ אחיד על כל שטח הדופן. בשכבות חצץ גס, אבן מתפוררת או פסולת מילוי, התמיסה בורחת לתוך החללים במקום ללחוץ על הדופן, והיא מאבדת את יעילותה. שם הצינור מנצח, כי הוא לא תלוי בשום דבר שקורה בקרקע.
המגבלה של קייסינג היא הקוטר והעומק: ככל שהצינור גדול וארוך יותר, כך קשה יותר להחדיר ולשלוף אותו, וההתארגנות הופכת כבדה. לכן לכלונסאות הגדולים והעמוקים במיוחד עוברים לקידוח בנטונייט, ולפרויקטים עירוניים עם כמויות גדולות לקידוח CFA.
המקרים שבהם קייסינג הוא התשובה
בפועל מגיעים לקייסינג כשדוח הקרקע מראה שכבה אחת שלא תחזיק, ולא כשכל הפרופיל בעייתי. חמישה מצבים חוזרים על עצמם בכלונסאות שאנחנו מבצעים בשיטה הזאת.
- שכבות חצץ גס, אבן מתפוררת או מילוי לא מהודק שנשפכות מיד עם הוצאת המקדח
- מי תהום גבוהים באתר שבו צריך לשמור על הבור נקי לחלוטין לפני היציקה
- קידוח בצמוד למבנה קיים, כשחשוב למנוע כל תזוזה של הקרקע סביב הבור
- אתרים שבהם דוח הקרקע מראה שכבה בעייתית אחת בתוך פרופיל שאחרת היה יציב
- מקרים שבהם נדרשת הפרדה מוחלטת בין הבטון לקרקע שסביבו
סדר הפעולות
- מיקום המכונה וכיוון הצינור הראשון לאנך. סטייה כאן מתעצמת עם כל מקטע שמתווסף.
- החדרת הצינור בסיבוב ובלחיצה, כשהקידוח מתקדם מתוכו וקצה הצינור תמיד מקדים את הבור.
- הוספת מקטעי צינור ככל שיורדים לעומק.
- ניקוי קרקעית הבור והורדת כלוב הזיון לתוך הצינור.
- יציקה ושליפה הדרגתית של הצינור, כשהקצה נשאר קבור בבטון לאורך כל הדרך.
מה מייקר קידוח קייסינג
שני גורמים עיקריים: זמן וציוד. החדרה ושליפה של צינור מוסיפות שלבים לכל כלונס, ולכן קצב הביצוע היומי נמוך יותר מקידוח יבש ומ-CFA. בנוסף, כל קוטר דורש סט צינורות משלו. מנגד, במקרים שבהם הקרקע באמת מתמוטטת, זו לרוב הדרך הזולה ביותר להגיע לכלונסאות תקינים מהניסיון הראשון. שלחו לנו את דוח הקרקע ואת תוכנית הביסוס, ונאמר לכם אם קייסינג הוא באמת מה שנדרש כאן.
