כשהקרקע מחזיקה את עצמה, אין סיבה לשלם על שיטה שמפצה על קרקע שלא מחזיקה. קידוח יבש, שנקרא גם קידוח רגיל או קידוח סיבובי, הוא הבסיס שכל שאר שיטות הקידוח נבנו כדי לפתור את מגבלותיו: מקדח מסתובב, חופר, יוצא עם העפר, וחוזר פנימה עד שמגיעים לעומק. אין תמיסה, אין צינור, אין מערכת עזר.
הקטרים והעומקים שאנחנו קודחים
הטווח הזה מכסה כמעט כל תרחיש: מכלונסאות דקים לתוספת בנייה ועד כלונסאות בקוטר 350 ס"מ למבנים כבדים ולגשרים. אותן מכונות סיבוביות קודחות גם באבן ובסלע, עם ראשי קידוח מתאימים, ולכן קרקע קשה אינה סיבה לעבור לשיטה יקרה יותר.
הקרקע שמתאימה לקידוח יבש
- חרסית מהודקת, חמרה יציבה או קרקע מלוכדת שעומדת בפני עצמה
- אבן וסלע, עם ראש קידוח מתאים
- אתרים שבהם מפלס מי התהום נמוך מעומק הקידוח המתוכנן
- פרויקטים שבהם דוח הקרקע לא מצביע על שכבות חול רופפות בתוך העומק
מתי קידוח יבש כבר לא מספיק?
הסימן הראשון מגיע מהבור עצמו. אם אחרי הוצאת המקדח נשמע עפר נופל פנימה, אם הקוטר בפועל גדול מהמתוכנן, או אם קרקעית הבור מתמלאת בעפר בזמן שמכינים את כלוב הזיון, הקרקע אומרת שהיא לא מחזיקה. מים שמופיעים בבור הם סימן שני וברור לא פחות.
במצב כזה ממשיכים באחת משלוש דרכים: קידוח CFA, שבו הבטון נכנס תוך כדי משיכת המקדח ולא מותיר בור פתוח, קידוח קייסינג, שבו צינור פלדה מחזיק את הדופן, או קידוח בנטונייט לקטרים ולעומקים הגדולים. מפני שכל השיטות האלה נמצאות אצלנו בבית, המעבר ביניהן הוא החלטה הנדסית ולא שינוי קבלן.
סדר העבודה באתר
- המודד מסמן את נקודות הקידוח לפי תוכנית הביסוס.
- המכונה מתמקמת ומכוונת לאנך, והקידוח מתחיל.
- המקדח יוצא ומתרוקן מעת לעת, והעפר נערם בצד לפינוי.
- בעומק הסופי בודקים את הבור, מנקים את הקרקעית ומורידים את כלוב הזיון.
- יוצקים בטון ומווסתים כדי שלא יישארו כיסי אוויר.
למה זו השיטה הזולה
אין תמיסה להכין ולסנן, אין צינור להחדיר ולשלוף, ואין ציוד עזר שצריך להביא לאתר ולפרק ממנו. פחות שלבים משמעם פחות זמן מכונה לכל כלונס, וזה מתורגם ישירות למחיר. בפרויקט שהקרקע שלו מתאימה, קידוח יבש הוא כמעט תמיד ההצעה הנכונה מבחינה כלכלית. שלחו תוכנית ביסוס ונאמר לכם אם הקרקע באתר שלכם מאפשרת אותו.
